הקדמה מבן הרב הגאון המחבר אמר בן הרב המחבר יתברך המאציל וישתבח הבורא יתפאר היוצר ויתרומם העושה על כל טוב אשר גמלנו שברא השמים והארץ ויצר את האדם בגויה ובמחוגה ובחר בנו מכל לשון ונתן לנו תורתו הקדושה לעבדה ולשמרה ונתן בחלקה הגוף ונפש חי' כדאיתא בתורתנו הקדושה בראשית (ב' י"ז) ויהי האדם לנפש חיה שעיקר הוית האדם בשביל נפש חי' שהיא נפש המדברת וכן תרגם אונקלוס לרוח ממללא **(עיין במהר"ל בגבורות (פרק כ"ח) באור נחמד מה שהאדם יכול לדבר זה מתיחס לפעולות ד' הביא ראי' מן התנוק שיש לו הכלים שהם מחתכים הלשון ואין לו הדיבור יחסר לו צירוף הלשון ונתן טעם שלא חסר למשה רבע"ה אלא הדיבור ועיין עוד שם שפירש על מאמר חכז"ל בנדה פרק המפלת (דף למ"ד ע"ב) כשהולד יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. ע"ש וינעם לך:)** כמו שדרשו רבינו בחיי בפ' ויגש על מאמר החכם במשלי (ט' י"א) מענה רך ישיב חמה דבר עצב יעלה אף שהדבור נקרא פרי והוא שכתב ישעי' (נ"ז י"ט) בורא ניב שפתים ע"ש מה שאמר שהדיבור הוא נאצל מכח השכל מצד הנפש המדברת שבאדם ע"ש כי ע"י האדם יכולים להשפיע אחד על חבירו: אכן כפי שנתבאר הפלגת האדם וגודל מעלת האדם בשלימות  נפש המדברת שהכל הסכימו לקרוא בשם אדם מה שלא המצא בכל הנמצאים שאין הולך זקוף ומורה על מדריגות העליונה ביותר באדם מה שהוא חי ומדבר מה שאמר הכתוב בראשית (א' כ"ז) ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו והרי כתיב כי לא ראיתם כל תמונה. רק פירוש זה כי אם בא האדם לעשות דבר סימן המורה על הש"י שהוא מלך על הכל הי' עושה דבר זקוף לסימן כלומר מי מושל עליו הוא אלקי הכל ויכול על הכל לא יעשה דבר שחוח לסימן כי ית' מלך העולם וראוי להיות זקוף ודבר זה  נקרא צלם אלקי כי הצלם רק סימן מה להורות תואר אשר נעשה עליו הצלם והדמות שאם אדם צייר בגוונין ובסימנין הרי בוודאי לא נמצא סימנין למי שעשה עליו הציור ועל כרחך אתה צריך לומר הנקרא צלם אלקי' הזקופית שיש לאדם וזהו צלם במה שהוא ית' הוא זקוף שהוא על הכל ואינו שחוח לפני שום נמצא וראוי שיהי' האדם בצלם אלקי' כי האדם בתחתונים הוא מושל כדכתיב בקרא (בראשית כ"א כ"ו) וירדו בדגת הים לפיכך האדם הוא צלם אלקים כי אם הי' עושה תואר בצלם אל הש"י שהוא אל ומושל על התחתונים ועל העליונים הי' עושה דבר זקוף שזה מורה על שאין עליו דבר לפיכך נאמר על האדם שהוא נברא בצלם אלקים. ובשביל זה שברא הקב"ה את האדם הי' טעו מלה"ש וביקשו לומר לפניו קדושה כדאיתא במדרש (פ"א) אמר ר' הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדה"ר טעו מה"ש לומר לפניו קדוש משל למלך ואפרכיס שהי' בקרוכין (פי' במרכבה) והי' בני המדינה מבקשים לומר למלך דומינו (שבח) ולא הי' יודעים איזהו. מה עשה המלך דחפו והוציאו לחוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא אפרכיס. כך בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר טעו בו מה"ש בקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם הה"ד חדלו מן האדם אשר במה נחשבו: הנה על המדרש הלזה רובצת פליאה נשגבה בלתי מניחה הקורא לעבור עליהם כי איש אוהב התחקות על שרשי דברי חכז"ל לקרבם אל השכל נכון הוא לפניו לעמוד ולהשתומם על מאמר נפלא הזה היתכן שמלאכי השרת הקדושים יטעו באדם שהוא הכסא הכבוד לומר לפניו קדושה ואע"פ שכתב המדרש שהאדם הראשון אחר בריאתו הי' מסוף העולם עד סוף העולם ע"כ בהיותו בעל תכלית איך ימירוהו במי שאינו גוף ולא נודע מהותו אפי' למלאכים ואפי' החיות הנושאות את כסאו אינן יודעות מקומו כדאמרינן משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו לעמתם משבחים ואומרים כי המלאכים אינם משיגים מקום כבודו לכן שואלים זא"ז איה מקום כבודו: והנה הכוונה במליצתם עפ"י הקבלה שהאדם קודם החטא הי' לו זוהרא עילאה שהוא שורש הנשמה העליונה ח"א ממעל וכן נופו הי' כתנות אור בלא צד הגשמיות כמדריגות הצדיק לע"ל שיעמוד מה"ש לומר לפניהם קדוש כדאיתא בפ' הספינה ב"ב (דף ע"ה ע"ב) ומשום זה גם כאן בבריאות האדם היינו מה"ט בקשו לומר לפניו קדוש: ויפ"ת פירש על השפלים ידבר כי שם מלאך משותף כמ"ש הרב ז"ל במורה נבוכים (חלק ב' פ"ו נ"ז) ויקרא הכל מה"ש שכולם נמצאים לעבודתו ית' הכוונה שהשפלים חשבו אותו לאלקים וכן נראה מתנחומא (פ' פקודי) דאיתא התם ראוהו ונתיירא מלפניו הי' סבורים שהוא בראם. ואם נפרש על מה"ש ממש י"ל דטעו כיון שראוהו שעשה מעשה ע"י בחירתו ורצונו גם הוא שליט בכל העולם ואין מי שמוחה בידו וחשבוהו גם לנצחי טעו להשוותן לאלקים לאמר לפניו קדוש. כיון שהפיל הקב"ה תרדמה וראו שיש באדם ליאות ועייפות אשר איננו בבורא וגם התרדמה הוא כעין מיתה המאבדים את עשתונותיו אז הכירו כי ממשלתו ומעשיו מוגבלים הם ידעו שהוא אדם ולא נצחי, עכ"ל יפ"ת: ועיין בספר דרך חיים ממהר"ל מפראג זצ"ל לפרש את המאמר הנבחר הנ"ל. ר"ל שיש בו נשמה נבדלת אף שהאדם בעל גוף בטל אצל הנשמה וביקשו לומר קדוש לומר שהוא נבדל עד שהפיל עליו תרדמה והוא השינה אז ראו הכל כי הנשמה בטלה אצל הגוף כאשר האדם ישן לא נשאר רק הגוף והכל בטל לפיכך השינה נוטה בה האדם אחר הגוף. ע"ז ראוי שיהא מוציא את האדם מן העולם כי עי"ז נוטה האדם אל ההעדר בשביל זה יוצא מן העולם בחלק אחד מחלקיו ומבטל המציאות שלו כי אין ספק כי השינה הוא העדר האדם כמו שאמרו שינה אחד מששים כמיתה וכאשר הוא נוטה אל השינה הזאת היא שינה לגמרי שהוא כמו ההעדר ומיתה ובזה נמשך האדם אחר ההעדר ובזה יוצא מן העולם ויין של שחרית הוא החטא בחלק השני שהוא נפש באדם כי היין משמח לבב אנוש שהוא הנפש באדם ויין של צהרים הוא משמח את האדם ביותר וזה כי בשחרית האדם הוא עצל מחמת השינה ובערב כבר הוא יגע ומבקש לנוח ובצהרים האדם בכוחו ביותר היין נותן לו כח ושמחה ביותר עד שהוא שמח לגמרי ולפיכך אמר התנא יין של צהרים ותוספות זה החסרון והעדר בוודאי כי כל תוספות הוא כמו חסרון והעדר לפיכך דבר זה הוא מוציא את האדם מן העולם כאשר החסרון וההעדר הוא בחלק אחד מחלקו של האדם. ואמר שיחות הילדים כנגד חלק ג' שהוא חלק השכלי שבאדם כי שיחות ילדים הוא היפך שיחות הזקנים שכל שיחתם הוא חכמה ושיחות הילדים שהם דברי הבל ושחוק לפיכך שיחות ילדים הוא יוצא מן החכמה ודבר זה ודאי חסרון והעדר לגמרי כי אין ממש בדבר זה ועל ידי העדר חלק שלישי יש לאדם יציאה מן העולם וכנגד החלק הרביעי שאמרנו מה שהאדם נכלל בתוך הכלל כנגד זה אמר ישיבות בתי כנסיות של עמי הארץ שיש לו אסיפה כללית של עמי הארץ ודבר זה הפך אסיפות בית הכנסת ותפלה שזהו אסיפה לקדושה וזה אסיפה